עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני המילים שלי, השורות הנקודות הסימנים.
אני השקט הפוצע והמחלים.
אני הכל. כל מה שתראו, ומה שלא.
אני חושך ואור, שמש וירח, אנשים וספסלים.

אני כותבת *בשבילי*. כותבת המון דם ויזע.
מה שתמצאו כאן לא יהיה יותר מאשר נפשי הפצועה...
וכוחותיי האחרונים הכתובים על גבי שחור לבן,
כאן בעולמכם הווירטואלי.
חברים
שמי הוא גיאMr.Nobodyמיכל

נשאר שם

13/03/2017 14:01
שיפוצניקית
הוא התמוטט היום.
הצלחת עפה באוויר ומצאה את עצמה מתנפצת על הקיר.  
הוא אחז בפח והעיף אותו בכעס. 
התסכול שלו היה כה גדול, שכל מה שהיה על השולחן באותו הרגע 
מצא את עצמו שבור ומרוסק על גבי הרצפה. 
נכנסתי הביתה, מביטה בו המומה, רואה את אחותי חומקת לה אל תוך החדר.
ואת אמא שלי מנסה לעצור את הדמעות, רועדת שם בפינה.
"אל תחפשי הגיון בשיגעון", אתמול אמרו לי.
אבל השיגעון הזה...
הוא צץ משום מקום, חומק כמו זכוכיות קטנות 
שחודרות אליך בחלקיקים כה קטנים, שעד שאתה שם לב,
אתה משתגע בעצמך, 
ושוכח שפעם.. 
פעם היה הגיון בכל זה. 
פעם היה אחרת. 
משהו בי נשאר שם, עם הזכוכיות שניקיתי, עם התסכול שהוא לקח איתו 
ויצא מהבית מבלי לומר דבר, עם הרעידות של אמא והבריחה של אחותי. 
משהו נשארת שם, והותיר אותי ללא. 
חשה בהתרסקות הפנימית. 

תוצאת תמונה עבור זכוכיות מנופצות
IM ALMr.Nobodyרות.
מיכל
14/03/2017 07:39
וואו... הרגשתי צמרמורת כשקראתי את הסיפור שלך. לצערי אני כל כך מזדהה איתך.
הכתיבה שלך מדהימה, מרגישים בה הכל.
שיפוצניקית
14/03/2017 19:08
תודה, את מדהימה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
תמיד

"לך אקרא: אהובה.
לך אקרא: אהובה עד אחרון פרפורי מאודי.
לך אומר: אהובה,
לא אהבתי כך מעודי.

אם יאמרו לי כי שמך בדוי,
לא אכה על בדיה ועל חטא.
אשרי העובר שתוי
את שיבעת מדורי העת."

-אברהם חלפי.