עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני המילים שלי, השורות הנקודות הסימנים.
אני השקט הפוצע והמחלים.
אני הכל. כל מה שתראו, ומה שלא.
אני חושך ואור, שמש וירח, אנשים וספסלים.

אני כותבת *בשבילי*. כותבת המון דם ויזע.
מה שתמצאו כאן לא יהיה יותר מאשר נפשי הפצועה...
וכוחותיי האחרונים הכתובים על גבי שחור לבן,
כאן בעולמכם הווירטואלי.
חברים
שמי הוא גיאMr.Nobodyמיכל

אושר

20/03/2017 14:58
שיפוצניקית
היא רוכנת את גופה הקטן לעברי, עיניה הגדולות מביטות בעיני
ולפתע אני מרגישה גל של אהבה עוטף אותי.
אני אוחזת לה בידה ומנסה להישמע תוקפנית, בפנים הכל נמס בי.
"את תלכי למיטה. מאוחר." אני אומרת ומנסה להתעשת. 
"אבל..." היא לוחשת ויודעת שכל זה זו הצגה אחת גדולה
"אני רוצה לישון איתך.." פיה הקטן ממלמל וידה עוטפות אותי לכדי חיבוק. 
אני מנידה את ראשי ומזיזה אותה מעלי, "תלכי למיטה שלך." 
היא מתחילה להזיל דמעות, והלב שלי מתכווץ בתוכי
"אני מפחדת.. אני אוהבת אותך ורק איתך אני מרגישה בטוחה. בבקשה..." 
שפתי ננשכות, אני מטשטשת לה גבולות.
אינני מסוגלת פשוט לשלוח אותה להכתים את הכר כל הלילה.
גופי זז הצידה ונותן לה להיכנס אל תוך החדר, היא רצה למיטה בשמחה 
ומנשקת אותי.
"את יכולה לחכות עד שארדם? ואז תכבי את האור?" 
אני מהנהנת ומחייכת אליה.
נותנת לה לאחוז בידי.
היא נרדמת והנשימות שלה כל כך רגועות והחיוך לא מש מפניה.
ואני תוהה... 
אם זה עושה אותה מאושרת וכל שנפגע כאן זהו רק טשטוש קטן 
שאוכל להשיב אותו במהרה בפעם אחרת, 
אתן לה את הרגעים הללו, הרגעים שאני מאמינה שממלאים אותי בכוח 
הרבה יותר מאשר אותה. 

תוצאת תמונה עבור ‪sleep‬‏
Mr.NobodyIM ALרות.The dark
Mr.Nobody
20/03/2017 18:42
אני מביט במסך וקורא את המילים - תוהה לתומי...למה מתחיל אני לעלות על פניי חיוך דבילי?
מסתבר שהחיוך של הקטנה מדבק.
לא ניתן לעלות על הדעת כיצד ניתן לא לחייך בקריאת המילים המלטפות הללו.

את כתבת באודותייך :
"מה שתמצאו כאן לא יהיה יותר מאשר נפשי הפצועה..."

כמדומני מצאתי כאן הרבה יותר מנפש פצועה יקירתי...
הרבה הרבה יותר...

תודה לך על רגע של חיוך אמיתי שהולך ונכחד.
שיפוצניקית
21/03/2017 15:29
תודה לך..!

זהו פשוט עונג לקרוא מילותייך.
Mr.Nobody
21/03/2017 20:16
כמוני כמוך.

העונג הדדי.
IM AL
21/03/2017 00:31
היי, ממש אוהב לקרוא אותך!
שיפוצניקית
21/03/2017 15:30
מחמם את הלב לקרוא זאת, לא מובן מאליו.
תודה רבה!
אני יעל
24/03/2017 11:37
נהדר. הלב יודע מצויין, וספרי הפסיכולוגיה יחכו. אין כמו האושר הזה, נראה לי שדןןקא לסרב לקשר המתוק הזה-זה מה שהיה יוצר ריחוק.
יגיע יום, שיבוא לך באופן טבעי ליצור גבולות, ואז גם היא תחוש את זה.
שיפוצניקית
01/04/2017 21:44
מסכימה לחלוטין, תודה לך יעל.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
תמיד

"לך אקרא: אהובה.
לך אקרא: אהובה עד אחרון פרפורי מאודי.
לך אומר: אהובה,
לא אהבתי כך מעודי.

אם יאמרו לי כי שמך בדוי,
לא אכה על בדיה ועל חטא.
אשרי העובר שתוי
את שיבעת מדורי העת."

-אברהם חלפי.