עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני המילים שלי, השורות הנקודות הסימנים.
אני השקט הפוצע והמחלים.
אני הכל. כל מה שתראו, ומה שלא.
אני חושך ואור, שמש וירח, אנשים וספסלים.

אני כותבת *בשבילי*. כותבת המון דם ויזע.
מה שתמצאו כאן לא יהיה יותר מאשר נפשי הפצועה...
וכוחותיי האחרונים הכתובים על גבי שחור לבן,
כאן בעולמכם הווירטואלי.
חברים
שמי הוא גיאMr.Nobodyמיכל

להבה

01/04/2017 21:40
שיפוצניקית
תבעירני, עד שאהיה להבה כה גדולה, 
עד שלא תוכל לשלוט בי במבטך. 
תאהבני, כאוויר, ותתטפחני על ידי הרוח. 
תאבד עימי שליטה ותן לי להראות לך למה אני מסוגלת. 
אהיה מגוונת בשלל צבעי הקשת, כך שבכל פעם תכירני מחדש. 
והקרעקע הינה אותה קרקע עליה אני בוערת. 
הרפה את המושכות והתהלך אחרי, אוביל אותך באותם הדרכים 
אשר איבדת עצמך ואראה לך את האור שמזמן גרמת לו להיות לאשליה.
תבעירני, ועשה את כל מה שידרש. 
אתה תהיה המצית, אני אהיה האש.
הנח לי לזרום בתוכך שאהיה חמצן לליבך ואני אטפל בכל כאב מיותר ודאגה. 
אכניסני בזהירות אל דלתות ביתך, ארים את השטיח ואקח את המפתח 
אל מקומות שלא ראו זה זמן את העולם האמתי ואף רגל אדם לא דרכה על רצפת ביתך. 
אנקה שם, את האבק שהצטבר. את הכאב שהתאקלם. 
ואסלק משם דאגות מיותרות, בדידויות בזויות, אפילו הקירות יביטו בי בתדהמה. 
אדליק אורות ששכחו זה מזמן את צבעם. 
במקומות ריקים מדיבורים ואנשים, אכניס אותי בדממה. 
תבעיר בי את כל מה שקיים, עשה כל מה שידרש.
התאמץ! התאמץ!  
היה לי קרקע ואני אשבור שיגרה,
אבעיר בך. אבעיר אותך. 
אתחנן לקראתך, עם גופי, עם לבי, עם עיני ומבטי. 
אתמזג עימך ואתמסר כל כולי.

תוצאת תמונה עבור ‪fire‬‏
IM ALMr.NobodyThe darkרות.
Mr.Nobody
02/04/2017 01:49
פנומנלי..

סלחי לי יקירתי אך חוששני שעליך להסב מקצועך לאדריכלית.
המילים צויירו במכחול יפהפייה.

אך הכיצד תיארת עצמך להבה כשאת בעצם זיו אור נוצץ בחשכת הליל...?

אם כי אני חש בין עצי היער של עולמך את המאבק המדובר.
את רצונך לסיפוק ואת הדחייה הקרה.
את מנת אהבתך שאת משתוקקת לחלוק ואת הקיר שהוצב מול פנייך.
את ההקרבה שאולי לא רגילה לך וחוסר ההבנה\הערכה כלפייך.

כמו רדיפה אחרי ציפור עם כנף שבורה שבורחת מימך ואת בסך הכול רוצה לטפלה.
אך זה נראה כמו אדם עיוור שמחפש בתוך חדר חשוך אחר חתול שחור שלא באמת קיים.

את נפלאה...עולמך ניגלה אל מול הקהל שקורא את הטקסט המכשף הזה.

אך ניתן למסור לך עצה אוהבת?

את שלהבת אדירה...רק נסי לא להיהפך לשריפה מתלקחת.
לעיתים עדיף לחכות לגשם...שירגיע את האמוציות..
הרי ממילא לא רואים את הדמעות בין הטיפות...נכון?
שיפוצניקית
02/04/2017 02:15
התגעגעתי.

זה כל כך מדהים אותי לראות כיצד אתה קורא אותי כל פעם מחדש
כאלו הייתי ספר פתוח מולך...
אתה קורא בין השורות, את הדברים הקטנים.
קסם שכמותך...
תודה רבה!

Mr.Nobody
02/04/2017 02:27
את מודה לי?

הרי נטרפה עליך דעתך יקירתי!

זה אני אשר מודה לך שאת חושפת באומץ כזה מאבק פרטי כל כך.
הערכה קוסמית אני רוחש לך ומודה לך.

לצפות בך מתהלכת בדרכך כאשר את בונה אותה תוך כדי, מהססת היכן להניח את אבני הדרך, ומתחרטת וממקמת מחדש..
כל הדילמות הכמוסות הללו מציצות מבעד למילותייך הנבונות שנבנו על ידי אשפית.

אם לא נאמר לך שאת נפלאה. זה כי זה נכון. את לא.

את סופר נובה!
שיפוצניקית
02/04/2017 02:41
משהו בך גורם לי לחוש בטוחה.
אני אוהבת זאת.
אינני רוצה לכתוב תחושותי עליך, לפתע מרגיש לי שאף מילה לא תכיל תחושתי.
ולכן, תן לי להודות לך וקבל זאת.
אחרת אני אתחיל באיומים שגם אכתוב בכל יום
ולו מכדי לקרוא תגובותיך ולהתמוגג.
Mr.Nobody
02/04/2017 02:54
תחושת הביטחון שלך ואינה רק שלך יקירתי. הרי מי לא מרגיש ביטחון בבית..
וכמדומני התחושה מדבקת..לעזאזל...ידעתי שאסור להירדם עם מזגן דלוק..

אני מקבל את התודה. בהוקרה רבה ומבטיח להאכיל אותה ולהוציא אותה ארבע פעמים ביום! משום שככה היא יקרה לי.

ושלא תעזי להטיח איומייך מולי!
מעולם לא ראיתי אביר נלחם עם זר פרחים בעבר...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
תמיד

"לך אקרא: אהובה.
לך אקרא: אהובה עד אחרון פרפורי מאודי.
לך אומר: אהובה,
לא אהבתי כך מעודי.

אם יאמרו לי כי שמך בדוי,
לא אכה על בדיה ועל חטא.
אשרי העובר שתוי
את שיבעת מדורי העת."

-אברהם חלפי.