עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני המילים שלי, השורות הנקודות הסימנים.
אני השקט הפוצע והמחלים.
אני הכל. כל מה שתראו, ומה שלא.
אני חושך ואור, שמש וירח, אנשים וספסלים.

אני כותבת *בשבילי*. כותבת המון דם ויזע.
מה שתמצאו כאן לא יהיה יותר מאשר נפשי הפצועה...
וכוחותיי האחרונים הכתובים על גבי שחור לבן,
כאן בעולמכם הווירטואלי.
חברים
שמי הוא גיאMr.Nobodyמיכל

ברוך הבא

04/04/2017 23:23
שיפוצניקית
"את כל כך יפה.."
הוא לוחש אל תוך אוזני ואני מתמלאת חלחלה. 
גופי נע באי חשק וידי משחקות את המשחק יחד עם שפתי שננשכות למולו. 
עיניו הנוצצות עיוורות אל עיני המתאפקות, החוסמות את הדמעות שמגרדות 
בגרוני ומטפסות מעלה מעלה באנחה. 
הוא לא יבין שאינני זקוקה לגוף מעלי, אלא לבית. 
אינני זקוקה למחמאות אלא לחיבוק חם ועוטף, חיבוק שלא אומר דבר,
אך מגלה כל כך הרבה. שלא דורש, רק נוכח. 
עיניו עוברות על גופי בהתרגשות ואני מרגישה כה ערומה, אך הוא עיוור. 
כל כך עיוור למה שנגלה מולו. לשברים, לדמעות, לכאב, לבדידות. 
'מסכן..' 
אני חושבת לעצמי, הוא איננו יודע שכאשר מתרגלים לבדידות אין סיכוי להכניס אדם. 
הוא תמיד ירגיש זר, הוא תמיד יהיה זר, הוא לא ימצא מקומו. 
'אתה אורח' אני רוצה לזעוק לו. ואינך רואה את הבלגן. 
אינך רואה את האבק, את קורי העכביש. אינך רואה את הכאוס.
ואם הנך רואה, אתה מסתיר זאת טוב.
כל כך טוב, שעינייך נוצצות וכל מה שאתה חושב שאני זקוקה לו ויעשה לי טוב-
הוא גוף על גוף. חתיכת בשר. ומגע רעבתני. 
"את כל כך יפה..." 
הוא פולט את המילים אל תוך אוזני ואני רק רוצה לכסות עצמי וללכת, 
להתפזר לי ברחוב ולקוות שיום אחד יכנס לתוכי אורח שיבין...
שכל שאני זקוקה לו הינה כתף להניח עליה ראשי, להכתים אותה
בדמעותי במילותי בשתיקתי. 
שכל מה שיעשה אותי מאושרת הן עיניים נוצצות מהבנה, 
וחיבוק עוטף עד שלא אוכל לחוש בגופי הזועק. 
עד אשר מחשבותיי יפסקו. 
עד אשר הכל יהיה כל כך מאושר והבדידות תסתלק מעלי.
עד אשר.. 
עד אשר דאגתי היחידה תהיה, היכן להניח את המיטה שלי ושל האיש הקבע 
שחדר אל תוך ליבי בקבלה, בהבנה, בהקשבה. 
ואני אקבל אותו בצהלות וריקודים, עם שלטים כה גדולים, 
ועם אחד נוסף... אחד כזה שמצביע על כניסתו, 
שיתנוסס בגדול ובו יכתבו המילים-  "ברוך הבא"
אכן ידידי ברוך הבא אל ביתי. 
אנקה אותו לקראתך, אצחצח אותו עבורך. רק תהיה... 
אל תחמיא כל כך הרבה, אל תחשוב שאתה יודע, אינני ההיא או זו שהייתה אחריה. 
תלמד אותי, בעדינות ובגאווה. 

תמונה קשורה
IM ALרות.
IM AL
05/04/2017 01:12
איזה כף לקרוא אותך כך , לקרוא אותך נחשפת כך, פורסת את את מחשובתייך ומאווייך הכמוסים פה.
שיפוצניקית
05/04/2017 20:39
תודה לך
Mr.Nobody
05/04/2017 19:07
אדריכלית יקרה.

היום זכיתי במתנה. מתנה שאין שווה ערך למהותה.
היום זכיתי להציץ מבעד חור מנעול אל תוך חדר העבודה שלך.
היכן שאת בונה את המסכות ליומיום...ומסכות לאירועים..ומסכות לבני משפחה ולאורחים.

אך אני שם לב בחדר, כאשר אני מסיט את עיני לצד שמאל, לקנבס גדול...ושם אני מבחין בציור יפהפייה של אגם ויער ירוק ושמיים שלווים. ואני מבחין באבק וקורי עכביש שמכסים את הקנבס.
שכחת מהציור? לא נראה לי...
אולי נמאס לך להסתכל עליו? אולי..
אבל רואים שאהבת אותו...השקעת בעולם הזה...נראה שייצרת אותו בכישורים המדהימים שלך בידיעה שיום אחד תכנסי לתוכו. הרי ידעת שלא כך יהיה.
אבל אולי עצם הפעולה של הציור יביא נחת בליבך. שיהיה לך לאן לברוח ולא להרכיש כמיכל ריק מבפנים.

ליבי נשבר.
משום במשך שנים בנית לעצמך שריון, וקסדה, ויצרת חרב מהחומרים טובים ביותר שנקראים "אינטיליגנציה" ו-"אינטלקטואליזציה". הם הגנו עליך. הם שמרו עליך. ונהיית אחת הגלדיאטוריות החזקות ביותר שידעה התבל.

אך..מאחורי הגלדיאטורית..
מסתתרת אישה עייפה.
עייפה מלהילחם.
עייפה מלהוכיח.
עייפה ממציאות שלא יודעת ולא מבינה.
עייפה מלהיות הומלסית. רוצה בסה"כ בית
Mr.Nobody
05/04/2017 19:09
לא רודפת אחר כסף, וחומריות מזמן לא עניינה אותך.
את רק רוצה..בוקר אחד...
שתעיר אותך הבזק אור של שמש מבעד לתריסים. ותתעוררי בידיעה שאת רוצה להתעורר.
בידיעה שלידך אין אורחים.
אלא ההוא. שכאשר את מביטה בו את מרגישה בטוחה. מוגנת.
את מרגישה בבית.

התמונה ששמת מתחת? מושלמת.
משום שהיא מתארת אותך יקירתי.
יש אותך כספר. יש מפתח. אין מנעול.
למה שיהיה מנעול. את לא מסתירה את מי שאת.
אף אחד פשוט לא טורח לפתוח את הספר ולהביט באדרכלית באמת.
להביט בעיניה ולדעת מי היא. מה היא.

מושלם.
מרגש.

את נהדרת כל כך.
שיפוצניקית
05/04/2017 20:41
עונג לקרוא מילותייך..
זה כמו לקחת ביס מעוגה פריכה ולהתענג עליה,
לקוות שזה לעולם לא יגמר.
כשהטעם שלה מתמזג עם התחושות המרהיבות.
זה כמו להיות מול נוף ירקרק ופורח ולנשום את האוויר
בכזו קלילות ולייחל שהנשימה הזו לעולם לא תיפסק.
לעצום את העיניים ופשוט להתמכר.

מתמכרת אליך.
אל התגובות שלך.
האדם שאתה... הרגישות שנוכחת בך...
הראיה שלך...
בא לי לחבק אותך, חזק חזק ולהודות עד אין סוף.

אתה קסם.
פשוט קסם.
Mr.Nobody
05/04/2017 21:11
יקירתי.
כל הקשה של מקלדת שנועדו ליצור משפט עבורך אינן מקריות.
המילים מוצאות אותך כגורי כלב שנולדו זה עתה ומחפשים את אימם.
המילים הללו שייכות לך. הן משפחתך. הן המגנות והמלטפות.
אך ורק שלך. ועבורך.

אני כותב מה שאני רואה. ומה שאני רואה לא ניתן באמת לכתוב במילים.
ניתן רק לתאר...בעילגות מצערת את האור שלך.
את קורנת כל כך הרבה. את מקריבה כל כך הרבה. כמו שמש חמה ששומרת על מבקשי המקלט מפני החורף הנורא. ועוזבים בלי להגיד תודה.

אדריכלית יקרה.
העבודה שלך לא תדע סוף.
המילים שלך ימשיכו להתנגן בקוסמוס האפל הנושאות תקווה...שיש לנו תקווה.

את בהחלטת רשאית לקחת כמות בלתי מוגבלת של ביסים. מבטיח לא להתלונן למשטרה.
ואת מוזמנת לצפות בנוף הירקרק איתי יחד בשעת בוקר מוקדמת.
ולנשום את אוויר ההרים, בעיניים עצומות עד קץ הזמנים..

ההתמכרות.
ואני חששתי שמא אני היחיד שמפתח סימפטומים להתמכרות.
האובססיה היומיומית לפוסט חדש מבית היוצר של האדריכלית.
Mr.Nobody
05/04/2017 21:13
נאמר פעם שזמן יודע מה טוב עבורך..בגלל זה הוא נותן לך לחכות זמן רב למשהו טוב. כי בזמן שאתה עובר את הדברים הרעים...אתה לומד להעריך את הטוב רק יותר.
וכשהוא מגיע....ההרגשה היא כלידה מחדש.

ואת יודעת מה אדריכלית יקרה?
היום זכיתי פעמיים.
שיפוצניקית
05/04/2017 21:40
אינני יודעת אם אני רשאית לבקש זאת,
הבטחתי לעצמי שלא. אך אינני מסוגלת.
אוכל לקבל את המייל שלך?
Mr.Nobody
05/04/2017 21:53
.Say no more

Shawn.Freemank@yahoo.com
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
תמיד

"לך אקרא: אהובה.
לך אקרא: אהובה עד אחרון פרפורי מאודי.
לך אומר: אהובה,
לא אהבתי כך מעודי.

אם יאמרו לי כי שמך בדוי,
לא אכה על בדיה ועל חטא.
אשרי העובר שתוי
את שיבעת מדורי העת."

-אברהם חלפי.